ברטנורא על משנה חולין ט׳:ב׳

2 אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן. מְטַמְּאִין כִּבְשָׂרָן:

3 וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַךְ וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ:

4 אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר. דְּסָבַר הַאי נַמִּי רַכִּיךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

5 חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעַן מַשְּׂאוֹי:

6 עֵגֶל הָרַךְ. כָּל זְמַן שֶׁהוּא יוֹנֵק:

7 וְעוֹר הַפְּרָסוֹת. כְּשֶׁחוֹתְכִין הָרַגְלַיִם, וְהוּא רַךְ:

8 בֵּית הַבֹּשֶׁת. בֵּית הָרֶחֶם שֶׁל נְקֵבָה:

9 וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. עוֹר הַזָּנָב מִתַּחַת מָקוֹם שֶׁאֵין שֵׂעָר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַךְ:

10 הָאֲנָקָה. ריצ"ו:

11 וְהַלְּטָאָה. לויירד"א:

12 חֹמֶט. לומג"ה:

13 הַלְּטָאָה כַחֻלְדָּה. עוֹרָהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

14 וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן. כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵן מְטַמְּאִים כַּבָּשָׂר, אִם עִבְּדָן נַעֲשׂוּ עוֹר וּבָטְלוּ מִתּוֹרַת בָּשָׂר וּטְהוֹרִין:

15 אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן. שֶׁשְּׁטָחָן כְּדֵי לַהֲלֹךְ בָּהֶן, שֶׁהוּא קְצָת עִבּוּדָן:

16 חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. דְּבַר תּוֹרָה עוֹר הָאָדָם לְאַחַר שֶׁעִבְּדוֹ טָהוֹר, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ עוֹר הָאָדָם שֶׁעִבְּדוֹ טָמֵא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין לַמִּטָּה לֵישֵׁב וְלִשְׁכַּב עֲלֵיהֶן:

17 יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן שֶׁיִּהְיֶה עוֹרוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. וּדְלֹא כְתַנָּא קַמָּא דַּחֲשִׁיב אַרְבָּעָה מֵהֶן שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: